לקראת יום כיפור עלתה בי מחשבה בנושא כעס וסליחה. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מבקשים או דורשים מילדנו לבקש סליחה אחרי שעשה מעשה לא מקובל כלפי אח, חבר, כלפינו או אדם אחר.
עולה בי השאלה האם באמת יש ערך בדרישה הזאת? האם לדרוש מהילד "תבקש סליחה" מועילה לצד הנפגע ובו זמנית מביאה את הילד שלנו להבנה שהמעשה שעשה לא מקובל ופוגע?
אני לא כל כך בטוחה בכך. לעיתים בקשת הסליחה מצידו של הילד היא חסרת משמעות מכיוון ששני הצדדים לא מפיקים ממנה דבר. נראה שאפילו ההפך הוא הנכון- השימוש במילת ה"סליחה" בלבד אחרי מעשה שאינו מקובל עלינו אינה מלמדת את הילד לקחת אחריות ואינה מסייעת לו להבין מה הצד השני מרגיש. כמה קל זה להרים יד ואז לבקש סליחה....
לדעתי כדאי להעביר לילדנו את המסר שאם אנחנו פוגעים באדם אחר, יש לבוא ולקחת אחריות על המעשה, להכיר בכאב האחר, בהשלכות ובתוצאות של המעשה, ולהבטיח עד כמה שניתן לא לחזור על אותה ההתנהגות הפוגעת. בכך לתת לצד הנפגע את התחושה שהוא רואה את הכאב ודרך זה להקל על הצד הנפגע .
אז איך לעשות זאת?
למדו את ילדנו אמפתיה, אחריות והכרה. במקום להגיד לילד "תבקש סליחה"- למדו אותו להגיד "פגעתי בך",
"הכאבתי לך", "אני רואה שכואב לך", "אני רואה שאתה עצוב ואני מתנצל".
הכרה בכאב עוזרת לנפגע להרגיש יותר טוב. כפי שאנו דואגים להכיר בכאב של ילדנו שהוא מקבל מכה- "ראיתי שנפלת וקיבלת מכה ברגל..."
אני מלמדת את ההורים בהדרכות שאני מעבירה לכוון את ילדיהם להגיד ולהוסיף "אני אזהר יותר", "אני לא אעשה זאת שוב", כך כהורים נוכל לעזור לילד לעמוד מאחורי האמירות הללו.
בנוסף, השתדלו להימנע משיפוטיות. נסו לא להשתמש במשפטים כמו "אתה ילד טוב", "אתה ילד רע". המעשה הוא לא הילד. גם אנחנו כמבוגרים עושים טעיות ופוגעים באחרים, גם אנחנו לא תמיד שולטים ברגשות שלנו. אנחנו להבדיל מהקטנים שלנו, יודעים שהמעשה שעשינו אינו משקף את ה"עצמי" שלנו. כלומר, ילד עלול לחשוב שאם הוא עשה מעשה "רע", הוא ילד "רע". נהפוך הוא, למדו את הילד שיש לו בחירה ושרגש הוא דבר משתנה. שלעתים אנחנו כועסים, ואפשר רגע אחרי זה לאהוב, לשמוח. למדו את ילדנו לתמלל את רגשותיהם (כמה שזה חשוב!), אך עשו זאת בצורה שהרגש הוא לא ההוויה של הילד: במקום להגיד "אני כועס" למדו להגיד "אני מרגיש שיש בי כעס כלפיך".
לבקש סליחה ולהתנצל זה חשוב, אך לא פחות חשובה הדרך. סליחה צריכה להיות בעלת משמעות, לא אמירה יום יומית. וכן הורים, גם אנחנו צריכים להתנצל בפני הילדים שלנו כאשר אנו טועים או פוגעים- אין כמו דוגמה אישית.
גמר חתימה טובה
ושנזכה להעביר לילדנו את החשיבות בעשיית טוב, אהבת אדם, אמפתיה סובלנות וכבוד.
מאיה סופר- הורות מהבטן ליווי הריון פרטני והנחיית הורים בגישה האינטואיטיבית.
